פסק-דין בתיק ת"א 1095-07

1.             כללי

לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה מעיכוב במסירת מידע תכנוני ומסירת מידע שגוי על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב יפו (להלן: " הנתבעת"), בקשר עם אפשרויות בנייה על נכס מקרקעין שבבעלות התובעות 1 ו- 2 (להלן בהתאמה: " הנכס"; " התובעות"), הנמצא ברחוב לילינבלום פינת פינס, בשכונת נווה צדק בתל אביב.

ביום 16.3.11 הוכרעה שאלת החבות בתובענה (להלן: " ההחלטה"). בהחלטה קבעתי, כי התובעות הוכיחו גרסתן לפיה נפלו פגמים בהתנהלות הנתבעת בכל הנוגע למידעים שנמסרו לתובעות, וכי בגין התנהלות זו נגרם עיכוב מסוים בהליכי הבנייה על הנכס. עוד נקבע בהחלטה, כי התובעות זכאיות לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו להן על ידי הנתבעת, ככל שהנזק יוכח על ידן במסגרת השלב שיועד לכך, הוא שלב הוכחת הנזק. 

עתה הגיעה העת להכריע בשאלת הנזק.

2.             רקע

עובדות המקרה פורטו בהחלטה, ולא ראיתי צורך להרחיב עליהן. יחד עם זאת, אציין, בקליפת האגוז, את עיקר העובדות הדרושות לשלב זה:

הנכס הינו מבנה בעל שני אגפים מחוברים. האחד פונה לרח' לילינבלום (להלן: " אגף לילינבלום"), והשני פונה לרח' פינס (להלן: " אגף פינס"). על כל אחד מהאגפים חלה תוכנית בניין עיר שונה.

ביום 23.12.99 ניתן היתר לתוספת בנייה על אגף לילינבלום, בעוד שלאגף פינס ניתן היתר הריסה. התובעות השלימו את בניית תוספת הבנייה באגף לילינבלום, וביקשו להגיש תוכנית לשינויים ולממש את זכויות הבנייה הנוספות. לשם כך, הגישו התובעות מספר בקשות למידע בקשר לנכס, בהתאם לתקנות התכנון והבניה (מידע נדרש להיתר), התשנ"ב - 1992, ולנוהלי מינהל אגף ההנדסה של הנתבעת (להלן: " מינהל ההנדסה"), שמטרתן קבלת המידע התכנוני הרלוונטי לאותו נכס, ואשר על בסיסו מגיש בעל הנכס את הבקשה להיתר בנייה (להלן: " תיקי מידע").

בקשת המידע הראשונה הוגשה על ידי התובעות ביום 29.11.01. אקדים את המאוחר ואציין, כי היתר הבנייה ניתן רק ביום 18.1.07. 

הנתבעת מסרה לתובעות שישה תיקי מידע בסיסיים, כפי שיפורט להלן. בעקבות תיקי המידע שמסרה הנתבעת לתובעות, נוהלו בין הצדדים הליכים משפטיים שונים, לרבות באשר לעיכוב במסירת המידע, נכונותו ושלמותו:

תיק המידע הראשון, נמסר לתובעות ביום 17.2.02, בעקבות עתירה מנהלית שהוגשה על ידי התובעות (עת"מ 1048/02) (להלן: " העתירה המנהלית הראשונה"). תיק המידע השני, נמסר לתובעות ביום 22.7.02. תיקי המידע הראשון והשני הוגשו לאור רצון התובעות לקבל היתר לביצוע שינויים באגף לילינבלום וביטול ההיתר להריסת אגף פינס, כמו גם קבלת תעודת גמר לאגף לילינבלום, ובקשה להיתר לתוספת בנייה באגף פינס.

תיק המידע השלישי, נמסר ביום 3.9.02, וכלל מידע מעודכן, לאחר שהתובעות חלקו על נכונות המידע שהתקבל בתיקי המידע הראשון והשני. לעמדת התובעות, גם תיק המידע השלישי כלל מידע שגוי. משכך, הגישו התובעות ביום 12.9.02 עתירה מנהלית שנייה (עת"מ 1409/02) (להלן: " העתירה המנהלית השנייה"). תיק המידע הרביעי, נמסר לתובעות ביום 9.6.03. תיקי המידע השלישי והרביעי התייחסו להריסת הקיים ובנייה מחדש, על מנת להפריד את ההיתר לשני האגפים. התובעות טענו כי גם תיק המידע הרביעי כלל מידע שגוי ומוטעה, וכן כי הוא לא כלל את כל המידע הרלוונטי.

תיק המידע החמישי, נמסר ביום 27.7.03, ותוקנו בו חלק מהשגיאות שנפלו בתיקי המידע הקודמים. תיק המידע השישי, נמסר ביום 23.12.03, בעקבות פסק הדין בעתירה המנהלית השנייה. תיקי המידע הללו התייחסו לתוספת בנייה על מנת לבנות על הבניין הקיים.

התובעות נקטו בהליכים משפטיים נוספים בנוגע לתיקי המידע: הגשת ערר לועדת הערר המחוזית על החלטת הנתבעת להתנות את מתן ההיתר בתנאים, שהוכרעה על ידי ועדת הערר ביום 13.1.05, וכן עתירה מנהלית נוספת (עת"מ 1879/02) (להלן: " העתירה המנהלית השלישית"), במסגרתה הגיעו הצדדים לפסק דין מוסכם.

3.             עילות התביעה

התובענה הושתתה על מספר עילות, עליהן אעמוד בקצרה להלן:

השימור - הנתבעת ציינה בתיק המידע הראשון, כי אגף פינס מיועד לשימור, לפי תכנית 2650ב', ומשכך הבנייה המבוקשת תהיה בתיאום עם אדריכל מינהל ההנדסה וצוות השימור. התובעות טענו כי תכנית 2650ב' אינה בתוקף, וכי לא היה מקום להכריז על אגף פינס כמתחם לשימור, ובכך להציב בפני התובעות מגבלה שמונעת מהן לבנות עליו. בהקשר זה הוכח לפניי כי הדין עם התובעות: התכנית טרם עברה את כל ההליכים הסטטוטוריים הדרושים לאישורה, ולא קיבלה תוקף, לא במועד הגשת הבקשה ולא במועד בירור התובענה. כן הוכח לפניי, כי התובעות פנו בהקשר זה לנתבעת בהזדמנויות רבות, אך זו נמנעה מלבטל את הרישום השגוי. על כן, נקבע בהחלטה כי דרישת הנתבעת בדבר השימור, הייתה שגויה ובלתי מבוססת, וכי לא היה מקום לציינה בתיקי המידע.

נטיעת עצים - בתיק המידע השני, ציינה הנתבעת כי על התובעות לטעת 30 עצים בנכס. התובעות טענו כי דרישה זו מסכלת את יכולת הבנייה על הנכס, שכן מדובר בנטיעת עצים בשטח העולה על מחצית משטח הנכס הכולל. בעקבות דין ודברים בין הצדדים, הסכימה הנתבעת, ביום 29.4.03, להפחית את מספר העצים ל - 7.  חרף זאת, שינתה הנתבעת עמדתה זו, בהחלטת ועדת המשנה שלה מיום 19.4.04, והגדילה את מספר העצים ל- 13. התובעות הגישו ערר על ההחלטה לוועדת הערר, והנתבעת הודיעה שהיא מקבלת את השגת התובעות בעניין זה. לפיכך, הורתה ועדת הערר בהחלטתה מיום 13.1.05 על הפחתת מספר העצים ל- 7.  לאור האמור, נקבע בהחלטה כי ניתן על ידי הנתבעת מידע שגוי ביחס לכמות העצים.

קו בניין צדדי - בתיק המידע הראשון ציינה הנתבעת כי קווי הבניין הצדדיים הם 2 מטר, אולם בתיק המידע השני שונה קו הבניין ל- 3 מטר. לטענת התובעות, השינוי המהותי האמור גרם לכך שהתוכניות שהוכנו על ידה ומטעמה, אינן רלוונטיות עוד. לעמדת הנתבעת, השינוי האמור בוצע על ידה על מנת להתאים את קווי הבניין הצדדים בין שני האגפים, שכן כאמור לעיל על כל אחד מהם חלה תוכנית בניין עיר שונה. הוכח לפניי כי לא הייתה הצדקה לקביעת המידע האמור, והחלת תכנית בניין עיר של אגף אחד על משנהו, ומקל וחומר שעה שמדובר בשינוי מידע שכבר נמסר לתובעות. כן הוכח כי תיקון השגגה האמורה נעשה באיחור רב, רק במסגרת תיק המידע הרביעי מיום 9.6.03.